<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף קיט.</h2>
וגבאי צדקה מקבלין מן הנשים ומן התינוקות דבר מועט הכל לפי עושר הבעלים ועניותם (בבא קמא דף קי"ט). האומר תנו מאתים דינר לבית הכנסת או לספר תורה ינתן לבית הכנסת או לספר תורה הרגיל בו (תוספתא ב"ק פי"א ה"ב). האומר תנו מאתים זוז לעניים ינתנו לעניי אותה העיר (שם). ואומר ר"ת (ר"ה דף ד' ד"ה והחרמין) צדקה שאנו נודרים עכשיו אנו נודרים לדעתנו ואנו כגזברין ממנה ואם אנו ממתינין עד שיבואו עניים הגונים אין כאןא) בל תאחרב). א)0כי אם שמאחרין מפני צרות עין, לשון תשב"ץ (סי' תי"ג). ב) ואומר אם נדר אדם מעות לצדקה יכול ליתנם לקרוביו וכן המעשר שלו יכול ליתן לקרוביו ואם נדר יהודי בעיר אחת נדר אם יש שם גדול העיר אינו יכול ליתנו בעיר אחרת כדאמר בפרק בני העיר (מגילה דף כ"ז) בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה צריכים ליתנם ביד גבאי ומפרש התם משום חשדא שלא יחשדו אותם שאינם רוצים ליתן וכשילכו משם יטלו אותם מיד הגבאים והני מילי כשאין שם חבר עיר אבל יש להם חבר עיר אסור כלומר שאסור להוליך משם לעיר אחרת. ואדם שנדר דבר לצדקה אחת אינו יכול ליתנה לצדקה אחרת אבל הגבאים יכולים לשנותה אך כשפירש העני אסור לשנותה, לשון תשב"ץ (סי' ת"ו, ת"ז).
